חוויות פסיכדליות בתחום הטיפול הנפשי
‍

ישנו קושי ממשי במציאת מענה מקצועי לעיבוד חוויות פסיכדליות. מעמדם החוקי של חומרים משני-תודעה בישראל, הסטריאוטיפים שנקשרו בחוויה, והיעדר ידע מקצועי ברמה המערכתית — כל אלה תורמים לפספוס אדיר בתקשורת בין מטפלים למטופלים. בנוסף, רבים שמעוניינים בעיבוד החוויות הפסיכדליות שעברו נרתעים מחיפוש אוזן קשבת במסגרות טיפוליות משום החשש להיות מתויגים ולזכות למענה שיפוטי וביקורתי.

במסגרת טיפול פסיכותרפויטי תהליך האינטגרציה יכול להתחיל עוד קודם להתנסות בפועל, על מנת לסייע למטופל בבחינת ההיבטים השונים שהובילו לגיבוש ההחלטה. הליווי המקצועי טרם נטילת חומרים משני-תודעה מאפשר תיאום ציפיות והתייחסות לחששות, וכן מזעור הפוטנציאל לחוויה טראומטית ומשברית. תהליך האינטגרציה בקליניקה יכול לתמוך בכל מי שהשתמשו בחומרים פסיכדליים, בין אם בעבר הקרוב והרחוק, וחשים כי ברצונם לעבד את התובנות והרשמים שנוצרו בהם, בסביבה מקצועית, לא-שיפוטית ומיודעת-טראומה. התנסות עם חומרים פסיכדליים יכולה לשנות באופן זמני את מבנה ה-׳אני׳, לעורר חלקים רדומים בנפש ולהציף תכנים תת-מודעים להכרה המודעת, מה שמאפשר, בין היתר, הורדה של מנגנוני הגנה, שינויים תפיסתיים ומפגש עם חוויות טראומטיות, כמו גם עירור תחושות של משמעות, התעלות, אחדות ואף חוויות של מפגש עם ישויות רוחניות.