אור וצל בעבודה הטיפולית

מאז ומעולם ההתבוננות האנושית על נפש האדם הכילה בתוכה את הדימוי של אור וצל.

פרויד סיפר לנו על הלא מודע שבנפשנו, ודימה אותה לקרחון, שרק החלק העליון שלו נראה, והשאר מצוי באפילה הקפואה התת ימית. קארל גוסטב יונג העמיק את ההתבוננות על הצל בנפש האדם.

הוא בעצם הבין שיש דברים שבמודע או לא במודע הנפש מסתירה מעינינו ומעיני העולם.

וכמו הצל, שתמיד יהיה שם כשיש אור, כך גם החלקים האלה. ברגע שיש לנו ערכים והעדפות תרבותיות בנוגע למה טוב, יפה, חשוב ואהוב, כל מה שלא נכנס למעגל האור הזה יתרחק ויישאר בצל.

העבודה הטיפולית בהשראת כתיבתו של יונג מבקשת מאיתנו תמיד להפנות את המבט אל הצל. ההבנה היונגיאנית עוזרת לנו לדעת לאן להפנות את המבט- בכיוון ההפוך ממה שנחשב אור עבורנו.

במקומות המוסתרים, שצריך להתאמץ כדי להפנות אליהם את המבט.

שוב ושוב החלקים האלה יידחקו, ובעבודה עיקשת מול אשמה, בושה ופחד, אנחנו נאיר עליהם, על מנת לאפשר לכל חלקינו האנושיים נראות, הכרה וביטוי מתאים.

‍

עבודת צל

‍

הדימוי של אור וצל עוזר לנו לשים לב לשתי נקודות משמעותיות בעבודה עם החלקים המוסתרים בנפש:

האחת היא שאין אור בלי צל. כלומר שתמיד יהיו עבורנו מקומות שמבקשים נראות, הכרה ותשומת לב. והעבודה הנפשית של להאיר פנימה אל הנפש, תגלה בפנינו את היפה ואת המכוער, את הרצוי והפחות רצוי, את מה שחיפשנו וגם את מה שלא ידענו שהוא שם. האור הבהיר מאפשר לנו להביא את הצל לקדמת הבמה בקבלה ובחמלה, ומאפשר לחלקים שלא הכרנו בעצמנו לקבל נראות והכרה. אנחנו לומדים שאפשר לחיות עם עוד ועוד חלקים שלנו ומתאפשרת דרך חיים יותר שלמה ופחות מפוצלת.

הנקודה השנייה היא שהצל נמצא תמיד במקום אחד- מאחורי מה שאנחנו מאירים עליו. כך הדימוי הזה נותן לנו מפה לעבודה, דרך לחקירה. מאחורי הדבר שאנחנו רוצים שייראו עלינו, שידעו עלינו, שם מסתתר בצל החלק שמתבייש, שחושש, שלא רוצה שייראו אותו, שלא יודע אם יאהבו אותו.

‍

הצל בנפש

‍

"מה שלא נביא אל המודע, יתגלם בחיינו כגורל" כותב יונג, ומתכוון בכך, שבעת גיבוש הזהות האישית שלנו כבני אדם, בילדות ובנערות, אנחנו לומדים מהסביבה מה טוב ומה רע, מה מקובל ומה פסול, מה ייתן לי את אישור ואהבת המבוגרים והחברה, ומה ירחיק אותה ממני.

הצורך הזה באישור, בשייכות, בתמיכה ואהבה, גרם לנו לנסות להעלים ולהסתיר את כל הרגשות וההתנהגויות שהכאיבו לנו בעבר. הניסיון הזה דחק אותם אל הצל. האזור אותו אנחנו מדחיקים ומנסים ככל האפשר להימנע מלפגוש.

הצל הוא לא תמיד חלק שלילי, הוא פשוט חלק שהסתרנו, שלא הארנו עליו. בתרבות שלנו שמאוד מעודדת יעילות, זרירות ואפקטיביות, אישה יכולה להיות מאוד גאה בהספקים ובהצלחות שלה, ולהשאיר בצל את הבלבול, את חוסר האונים, את הבלגן הפנימי. בטיפול אנחנו יכולים לבדוק- כשאת גאה כל כך בבית המסודר שלך, ביומן המאורגן והמלא- איזה חלק שם לא מקבל מענה? זה החלק שבצל.

‍

ברגע שהתחלנו לנסות להעלים את החלקים האלה, התחילו להיווצר נתקים בנפש, רגשות, מחשבות וחלקי נפש שאנחנו מרגישים שהם "לא אנחנו", "לא שלנו". שהם לא רצויים ולא שייכים. והחלקים האלה מלווים אותנו בהמשך חיינו. 

בכל פעם שהם מנסים להגיע לקדמת הבמה, אנחנו נבהלים ומפתחים דרכים לא לפגוש אותם, כשהרוב נעשה באופן לא מודע.

כך נוצרים בנפשנו אזורים של הסתרה ובושה של הצל גם אם אנחנו לא תמיד מודעים אליו. נוצרים אזורים של מאבק פנימי בין הראש ללב, בין ערכים סותרים ובין רגשות מנוגדים. ונשארים מרחבים שלמים של חיים שאנחנו נמנעים מהם, כדי לא לחוות את חלקי הצל המודחקים שלנו.

‍

הצל בגוף

‍

גם בעבודה עם הגוף אפשר למצוא ולעבוד עם הדימוי של אור וצל.

מבחינה מבנית, הצל הוא מאחורי הגב שלנו. בחלק הבלתי נגיש, הבלתי נראה. כמו ילדים, אנחנו מחזיקים יד סגורה מאחורי הגב עם הדברים שאנחנו לא רוצים שיידעו עליו, שאנחנו מונעים מאחורים לגלות עלינו.

הגב הוא מצד אחד התמיכה של הגוףנפש שלנו, החלק היציב שמחזיק אותנו זקופים, ומייצג את התמיכה בחיינו, את הערכים והעקרונות שלנו, את זקיפות הקומה הנפשית שלנו. מהצד השני הגב הוא בלתי נראה עבורנו. רק האחרים רואים אותו. הוא מהווה חסם בינינו לבין מה שהשארנו מאחור. כל מה שהזנחנו והתעלמנו ממנו, כמו השלכנו מאחורי הגב.

‍

מבחינה תחושתית, הצל נמצא בכל מקום. כשאנחנו עוצמים את העיניים ומנסים לחוש את הגוף מבפנים, תהליך שלעתים קרובות קורה בטיפול מבוסס מיינדפולנס וגוף, מה שיש שם בתור התחלה זה חושך. צל גדול. הצל הגדול ביותר בגופנו הוא הצל שבתוך הגוף. החלק החיצוני מואר והחלק הפנימי חשוך.

בתהליך ההתבוננות הפנימית, בתהליך בו אנחנו מפתחים ומטפחים את האפשרות לחוש מה קורה בגוף פנימה, מרגע לרגע, אנחנו בעצם מאירים בפנס המודעות את אזורי הצל הפנימיים שלנו.

אנחנו לומדים לנוע בחושך, ולאט לאט מביאים לשם אור. אור של תחושה וחוויה פנימית. 

‍

משמעותו של אור

‍

בהתבוננות הטיפולית, הנפשית, אור אין משמעותו הארה מוחלטת וסופית, אין משמעותו לנצח את החושך, אין משמעותו מצב קבוע ונצחי של שפע טוב ויופי.

אור מנקודת המבט הנפשית הוא אור ההכרה, הידיעה, המודעות והקבלה של כל אזורי הנפש.  

כשאנחנו מדמיינים אור וצל הרבה פעמים נדמיין את זה כניגוד חזק בין חושך לאור. ואולי באמת בתחילת העבודה הטיפולית חלקי הצל שלנו נמצאים לחלוטין בחושך, אנחנו לא מסוגלים לראות אותם בכלל.

עם הפניית המבט הרך והמאיר, הצל לא ייעלם אלא יהפוך לבהיר יותר.

כמו שנאמר בתחילת הטקסט- הצל לא ייעלם אף פעם, אך עם יותר ויותר אור, הצללים נהפכים רכים, כמו צל רך בשעת צהרים שאפשר לשבת בו ולנוח מאורה החזק של השמש.

בעיניים טובות ובגישה ידידותית, אור המודעות והקבלה מוביל אותנו בין שבילי הנפש ועוזר לנו לאט לאט לחוש בבית עם כל הרגשות, עם כל הזכרונות, עם כל הכאבים והקושי שהחיים מביאים.

‍

בימים החשוכים בשנה תרבויות רבות חוגגות חגי אור, 

מביאות לקדמת הבמה את האפשרות לשחק עם הצללים, להכיר בהם.

המשחק הוא תמיד משחק של אורות קטנים בתוך חושך גדול,

ועם התארכות הימים, האור מביא איתו את הלבלוב והרכות שתכף יגיעו,

מעומק החורף, האור הולך וגדל עד לאביב שטוף היופי. 

‍

הבהרה חשובה: לעתים נעשה שימוש בביטוי "עבודת צל" לקידום כל מיני גישות ושיטות עבודה שאינן מיטיבות ואינן מועילות. שיטות שלוחצות על האדם לשתף ולהתעמת עם חלקים מודחקים וזכרונות כואבים מהעבר. עבודה עם הצל לא צריכה להיות חושפנית וכואבת. כל טיפול והתערבות צריכים להיות בהסכמה מלאה של המטופל בנוגע למטרות ולתהליך הטיפולי, ובכל מקרה לא לחצות את קווי האתיקה שמטרתם לשמור על המטופל. 

‍